קורסים תחת העומס: איך להתמודד עם חרדות בעבודה בקרב העובדים?

רבים שומעים על המונח "חרדה בקרב העובדים" ומניחים שמדובר בתופעה שולית שאינה משפיעה ישירות עליהם, אך האמת היא שממדי התופעה הרבה יותר גדולים ממה שאנשים חושבים, ולו בשל העובדה שעובדים אינם משתפים, פשוט כי הם חוששים שיתפסו בעיני הבוס כלא כשירים (מקור נוסף לחרדה). מכאן שאם נביט לאמת בעיניים, נגלה שלא מעט ימי מחלה מיוחסים לבעיות נפשיות ואף לחרדות, ובו זמנית ניתן לעשות לא מעט בכדי למנוע זאת.

נזק כפול

כיצד החרדות של העובדים משפיעות על בית העסק? ובכן החרדה מניעה רבים לקחת חופש מהעבודה, ולו בשל בעיות פיזיות שמקורן נפשי, ופה נחדד שדווקא עובדים שאפתנים יותר רגישים – יותר לוקים בחרדה במקום העבודה, ולו בשל העומס, הדרישות האישיות והתפתחות הטכנולוגיה שמצד אחד מסייעת ומצד שני מטרידה (מערבולת של מיילים, הודעות ודרישות). מכאן שאם גם אתם שואפים שמקום העבודה יתנהל באופן אידאלי ולצד מינימום חרדה, טוב לדעת שיש כמה דברים שניתן לעשות. נשמע חשוב? בהחלט – הציצו באתר חיבורים ובטיפים הבאים:

ערנות לצד סדנאות

ראשית נסביר שחרדה אינה חייבת לכלול התקף, אלא מדובר בשילוב של נדבכים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיולוגיים שמובילים לדפוסי מחשבה שליליים, קרי חוסר שקט ותחושת פחד. בנוסף, גם משולבות תחושות פיזיות קשות: דופק מהיר, מתח בשרירים, קוצר נשימה, חוסר נוחות וכדומה. עוד מחקרים מראים שלפחות 15% מהעובדים סובלים מכך ועל כן חשוב שמקום העבודה יידע לסייע. כיצד? ראשית עליו להיות ער לתסמינים השונים, כך שיתאפשר להיות יותר רגישים עם עובדים מסוימים. שנית, חשוב להעביר סדנאות בנושא, ולו בכדי שהעובד יידע שעומדים לרשותו כלים מסייעים.

שלושה טיפים חשובים

  1. שומרים על פרספקטיבה – על המנהל להסביר לעובדים שהרבה פעמים חשוב לשנות פרספקטיבה – לפרש את הסיטואציה בצורה יותר יעילה. כך למשל במקום לחשוב "פספסתי לקוח חשוב", ניתן לחשוב כיצד מפיקים לקחים ובו זמנית להבין שלא על כל הפרמטרים ניתן לשלוט. מבקשים דוגמה נוספת? במקום שהעובד יחשוב "כמה אני מאוכזב מעצמי", עליו לחשוב "עשיתי את המיטב" ואף חשוב להניע את העובדים להימנע ממחשבות שליליות – לגרום להם להבין שמדובר בהתמכרות שאינה מובילה לשום מקום פרודוקטיבי.
  2. הגדרת ציפיות – על המנהל להציב רף גבוה, אך בו זמנית לוודא שהדרישות ריאליות – אחרת הפער בין הרצוי למצוי עשוי להוביל עובדים מסוימים ללקות בחרדה.
  3. דוגמה אישית – על ההנהלה להוות דוגמה אישית – להראות שהיא ממעטת לכעוס, ולו מתוך ההבנה שתחושת הכעס מעיקה, סוחטת וממזערת יכולות. במקביל, רצוי להסביר שכאשר עומדים לרתוח, מומלץ לספור עד עשר (או לצאת מהחדר) ורק לאחר מכן להגיב.

שנסכם?

על ההנהלה לגלות רגישות ולהעביר סדנאות בנושא. מה עוד? רצוי להזמין את העובדים לשיחה פתוחה ולהבהיר שמדובר בתופעה שכיחה שבהחלט יש לה מענה.